לעילוי
נשמת חבריי שנרצחו בפיגוע בעצמונה, כ"ד אדר תשס"ב : אשר מרקוס, אריאל
זאנה, וערן פיקאר זיכרונם לברכה
יותר
מכל, מותם הוביל אותי אל הכאוס
בתודה
רבה ליותם על המסע המשותף לפיזור הערפל
מסגרת
קינפין
מסגרת קינפין או
"מודל המרחבים" היא מסגרת תפיסתית המסייעת בסיווג מרחבי אי הוודאות
בחיים הארגוניים ובהבנת סביבות הפעולה השונות של הניהול. המודל נוצר בסוף שנות
ה-90 על ידי דייב סנואודן, במסגרת מחקר שערך ב-IBM.
למרות שהמודל נוצר בהקשר של ניהול וארגונים, מאוד
מעניין לקחת אותו גם למרחבים אחרים, כפי שננסה לעשות בשורות הבאות.
המודל מחלק את סביבת הפעולה שלנו ל-4 מרחבים:
 |
| עוד על המודל כאן |
1. ידוע / מובן / פשוט
במרחב הזה מתנהלים רוב החיים שלנו.
אנו יודעים מה אנחנו צריכים לעשות ואיך אנחנו צריכים להגיב למצבים שונים. תהליכי
הסיבה והתוצאה גלויים, יש ידע וניסיון, הוראות הפעלה, אנחנו יודעים איך להתמודד עם
המצב הזה.
שיטת העבודה כאן היא הבנת המצב >
סיווג הבעיה > פיתרון.
אם נורת הדלק נדלקת – כדאי למלא דלק;
אם לילד יש חום – ניתן אקמול.
הבעיות באיזור הזה נוצרות לרוב
כשהסיווג של הבעיה איננו נכון: אי אפשר לסובב בורג רגיל רופף עם מברג פיליפס.
השאיפה המתמדת שלנו היא לחיות באזור
הזה. לדעת מה לעשות בכל מצב, לא להסתבך, להיות עם תשובה לכל שאלה.
2. ניתן לידיעה / מורכב
המרחב הזה נמצא כשאנו נתקלים בבעיות
שאנו לא יודעים לפתור אותן, אך אנו יודעים שיש מישהו אחר שיודע לפתור אותן.
אם דוד השמש שלי מתקלקל, אני לא יודע
לתקן אותו, אבל אני יודע שמישהו אחר יכול לתקן אותו. עבורו מדובר בבעיה מהמרחב
הפשוט.
זהו מרחב של מומחים בתחומם ושל בעלי
מקצוע – שרברב, פסיכולוג, רופא או מכונאי רכב. אני מביא להם את הבעיה, והם יודעים
לפתור אותה.
3.
סבוך
המרחב הזה נמצא במקרים בהם יש מצב
מאוד מורכב, שאין כרגע לאף אחד תשובה ידועה עליו, אך כינוס של קבוצת מומחים והשקעת
מאמץ חשיבה ופיתוח ידע יוכל לפתור אותו.
סנואדן מביא כדוגמא למצב כזה את מקרה
אפולו 13: ישנה תקלה, נדירה בחומרתה, ראשונה מסוגה, ואנו
מגייסים את כל המומחים כדי לפתור אותה. המומחים לא יכולים ברגע הראשון בכלל לדעת
שהם יפתרו את הבעיה, אולם מרגע שהם פתרו אותה היא עוברת למרחב המורכב או אפילו
הפשוט.
מצב דומה שכיח גם במקרים רפואיים
מורכבים, או להבדיל בטיפול בציוד מאוד מורכב – כינוס צוות מומחים כדי לפתור בעיות
סבוכות.
4.
כאוטי
המרחב הכאוטי הוא המקום בו גבולות
הבעיה והמרחב אינם ברורים. ההשתנות מהירה, הבלגן חוגג, המערכת עדיין לא מיוצבת
וקשה לנו בכלל להבין מה קורה כאן.
חשבו על הפיכה במדינה או מחאה
ציבורית נרחבת – המפלגות לא תמיד ברורות, לא ידוע באיזה שלב אנחנו, אם המהלך יצליח
או יכשל ועם איזה צד עדיף לנו להזדהות. דרכי ההתמודדות מעורפלות.
השוני המרכזי בתגובה למרחב הזה הוא
בכך שהוא מחייב פעולה. בירור לוגי לא יעזור, כינוס מומחים גם לא, וגם לא למידה מהניסיון.
יש פה מצב ראשוני שיש להגיב אליו – לרוב ממקום של אינטואיציה – לבחון את התוצאה,
ולאחר מכן להמשיך להתמודד איתו עד שהוא יהפוך לסבוך.
מתחילים לפעול ואט אט התמונה מתבהרת.
האדם והמערכת שואפים תמיד לפשטות, לאיזון
וליציבות. אי אפשר להתנהל תמיד מתוך חשיבה ובירור, אי אפשר לעצור לפני שמבצעים כל
פעולה. התנועה הבסיסית היא ניסיון להביא תמיד את הדברים למשבצת של הידוע והפשוט:
נתקלתי בבעיה, הבנתי מה הפתרון במרחב הניתן לידיעה או הסבוך, ואז הפתרון הופך
להיות במרחב הידוע והמובן בפעם הבאה שאתקל באותה בעיה.
עד כאן הצגנו בקצרה את המודל, עתה ניגש ליישם
אותו על מספר מרחבים.
מסגרת קינפין וההלכה
איפה נמקם את ההלכה במסגרת קינפין?
1.במרחב הפשוט ניצב מעשה הלכתי: אני אוכל בננה - אני מברך בורא
פרי האדמה. אני יודע מה המענה ההלכתי למצב שאני ניצב בפניו ואני מקיים אותו. בעיות
נוצרות במרחב הזה כאשר אני מבצע סיווג לא נכון – מברך על שוקולד 'שהכל נהיה בדברו' לדוגמא.
2.
במרחב הניתן לידיעה יש מצבים שאני לא יודע מה לעשות בהם ולכן אני
פונה לספר הלכה, לשאלת רב, לקו הטלפון של נשמת או שולח מסרון לרב אבינר. אני לא יודע מה התשובה, אבל יש מישהו שיודע
ולכן אני רק צריך להביא ממנו את התשובה הנכונה.
3.
במרחב הסבוך ישנם מצבים שמחייבים פסיקה חדשה לאור ייחודיותם
או ראשוניותם. מקרה התרת העגונות לאחר מלחמת יום
הכיפורים מדגים זאת – למצב הלכתי סבוך מאוד יש מענה בדמות מאמץ לימודי של המומחה
הכי גדול לצורך מציאת מענה ופתרון. כל נושא קביעת ההורות בהפריה חוץ גופית גם מדגים מרחב זה – יש נושא
רפואי-הלכתי-מוסרי שעד כה לא דנו בו, וצריך לקבוע בו מסגרת פורמלית הלכתית חדשה.
4. המרחב הכאוטי הוא שונה – מרחב הדיון נפתח ומעומת עם אתגרים
שפורמים את גבולות המשחק הקיימים. המענה ההלכתי שנבנה עד כה בעמל רב לא יכול לתת
מענה לשאלות שנובעות מהמרחב הזה, בכלים הקיימים. השואה יצרה מצבים בלתי נתפסים שהיה כמעט בלתי אפשרי לתת להם מענה הולם
במרחב הסבוך, בטח שלא במרחב הניתן לידיעה. להבדיל – מצבים הלכתיים מודרניים כמו
היחס ההלכתי לחילונים, הלכות ניהול מדינה והיחס להומוסקסואליות אף הם מאתגרים את
המערכת ההלכתית הקיימת והמרחב הסבוך לא תמיד מספק להם מענה מספיק טוב.
אבל אנשים מתנהלים גם במרחבים הללו,
וההלכה נדרשת לתת להם מענה שמגיע לרוב בצורה של פסיקה יחידה, תלויית הקשר ומרחב,
לעיתים חדשנית ושנויה במחלוקת, וכך כותב הרב מיכאל אברהם על פסיקת הלכה בשואה:
"הכרעה
לגבי שאלה מסוימת בזמן כה קטסטרופלי, מחד לא יכולה להתקבל באופן פשוט מהבסיס
ההלכתי שנוצר בזמנים נורמליים. אין מנוס מהתחשבות באילוצי הזמן והמקום שלא היו
כמותם מאז ומעולם. לכן הכרעות אלה התקבלו על ידי האנשים שנכחו בזמן ובמקום, וסביר
שבמקרים רבים הן לא יכלו להתקבל על ידי פוסקים שלא הכירו את הסיטואציה. אבל בה
במידה ומאותה סיבה, פסיקות ההלכה הללו גם לא בהכרח משמשות תקדים למקרים שיבואו
בעתיד, שכן אלו בדרך כלל יתרחשו ויידונו בנסיבות שונות בתכלית. אמנם כפי שראינו
למעלה, כן ניתן ללמוד מהם לקחים מתודולוגיים. ולפעמים אלו יכולים להאיר את ההלכה
כולה באור שונה שלא היה מתגלה לעיני אלו שפועלים וחיים בנסיבות הנורמליות."
המקרה שאולי מדגים זאת בצורה הברורה ביותר הוא
מעשהו של פנחס בספר במדבר:
זמרי מנצל לקונה הלכתית ושוכב עם מדיינית – דבר
שלא נאסר במפורש בתורה: "תפשה (זמרי את המדיינית) בבלוריתה והביאה אצל משה.
אמר לו: בן עמרם, זו אסורה או מותרת? ואם תאמר אסורה, בת יתרו מי התירה לך? נתעלמה
ממנו (ממשה) הלכה. געו כולם בבכיה" (סנהדרין פב.). פנחס מבין שמדובר במעשה של
התרסה וחילול ה' ומול מבוכה של משה והעם, הורג אותם מיד ללא קבלת אישור הלכתי
מגורמי הסמכות.
המעשה הזה מאוד מורכב וגבולי, ואכן הגמרא אומרת
שאם פנחס היה שואל את החכמים מה לעשות, הם לא היו אומרים לו להרוג את זמרי, ושאם
פנחס לא היה מבצע את מעשהו באותו הרגע ממש, אז היה אסור לו לעשות זאת ולזמרי היתה
זכות להתגונן ולהרוג את פנחס!: "א"ר חסדא הבא לימלך (לשאול את החכמים) אין
מורין לו (להרוג את הבועל מדיינית). איתמר נמי אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן
הבא לימלך אין מורין לו ולא עוד אלא שאם פירש זמרי והרגו פנחס נהרג עליו. נהפך
זמרי והרגו לפנחס אין נהרג עליו שהרי רודף הוא".
ומוסיף רש"י: 'קנאי הבא לימלך בבית דין
ובשעת מעשה אם יפגע בו אין מורים לו שלא נאמרה אלא למקנא מעצמו ואינו נמלך'.
כאן אנו רואים את עוצמתה של הפעולה המיידית במרחב
של הכאוס. אין כאן מקום להשתהות או לניסיון לגבש פיתרון מתוך חשיבה או להתייעצות
('נמלך'). צריך לפעול.
מעשהו של פנחס מייצר דגם הלכתי-משפטי חדש וחריג
מאוד של 'קנאים פוגעים בו' – עונש על מעשים גבוליים חוקית אך
בעייתיים תפיסתית, שלבית משפט רשמי אין יכולת לפסוק בהם כראוי.
תורה שבעל פה
באיזה מרחב נמקם את הגמרא? נראה כי בעיקר באזורים
של הסבוך והמורכב ולעיתים הכאוטי. הבחירה של הגמרא לא להגיע להכרעה ולהביא את
המקרים עד כדי אבסורד, ממקמת אותה במרחבים הללו, ולא במרחב הפשוט.
באיזה מרחב נמקם את ספרי ההלכה? במרחב הפשוט
והידוע. אנו חותרים לפסיקה ולידיעה ברורה כיצד לנהוג במצבים שונים.
היכן נמקם את האגדה? במרחב הכאוטי. היא לא חותרת
לסדר או לתשובה ברורה, ומותחת את הגבולות ואת הדמיון למחוזות חדשים.
פורים ופסח
אם ננסה להחיל את המודל הזה על החגים הללו נראה
כי אפשר לומר שפסח נמצא במרחב הידוע והמוכר ואילו פורים נמצא במרחב הכאוטי.
בפסח יש סדר לוגי ומערכת ידועה של סיבה ותוצאה:
שעבוד – עשר מכות – קורבן פסח – יציאת מצרים.
רוצה לצאת ממצרים? תקריב קורבן, תמרח דם על
המשקוף והכל יהיה בסדר. בני ישראל מקבלים הנחיות מאוד ברורות ממשה מה לעשות, אין
להם מרחב של מבוכה או חוסר ידיעה. הם נדרשים לדבוק בתוכנית ולסמוך על ה' שזה יסתדר.
גם המעשים ההלכתיים הנוגעים לחג זה מאוד ברורים
ומוסכמים: צריך לא לאכול חמץ, לאכול כך וכך גרם של מצה, לשתות 4 כוסות, בתנוחת
הסבה וכו'.
(שביעי של פסח לעומת זאת הוא חג של כאוס – בני
ישראל עומדים מול הים, לא יודעים מה לעשות, וחייבים איזה נחשון בן עמינדב שפשוט
יקפוץ למים)
פורים לעומת זאת הוא מרחב של כאוס. שמו של החג
נגזר מה'פור', הגורל שקובע בצורה שרירותית מה יקרה. נס ההצלה מבוסס על שרשרת
פעולות אנושיות אוטונומיות שאנו לא יודעים לאן יובילו בהמשך, ורק בצורה
רטרוספקטיבית ניתן להבין כיצד סירובה של ושתי וקנוניית בגתן ותרש מובילים לנס
ההצלה של אסתר.
המגילה מעלה על נס את הפעולה הכמעט אינסטנקטיבית
של מרדכי ואסתר. אין זמן לתכנן תוכניות או לבצע למידה משמעותית – ככה נעשה ויהיה
בסדר. מרדכי צם ומבטל את ליל הסדר, כי במרחב כאוטי הכלים של המרחב
הידוע והמובן לא מסייעים.
גם מצוות החג לא בנויות בצורה סדורה וידועה,
ושיאו של החג – הסעודה והמשתה – אינם מוגדרים בהיבטי מה וכמה לשתות. יתרה מכך, כל
תכליתם הינה להביא אותנו למצב של 'עד דלא ידע' – מצב כאוטי בו אין תשובות ידועות
לשאלות, בה אין סמכות שאפשר להישען עליה. ודווקא מצב זה פותח אפשרויות חדשות
למרחבים לא נודעים.
ואם תרצו – הנבואה ניתנה לשוטים. היא נובעת דווקא
מתוך המרחב הכאוטי.
פסח ופורים מנהלים אם כן יחסים של הפכים, כאשר
ניתן לתאר שתי תנועות מקבילות ומשלימות:
·
מפסח לפורים – מהפשוט לכאוטי - פסח הוא חג מהתורה
שמתאר סוג של מציאות אידילית של מרחב פשוט ומוכר בה יש תשובה ברורה והצלה מושלמת.
פורים משלים אותו בכך שהוא נקבע על ידי חכמים, בגלות, ובכך הוא נותן מענה למרחבים
כאוטיים שהחיים מזמנים לנו, בפרט בגלות ובמצבי קיצון.
·
מפורים לפסח – מהכאוטי לפשוט - כפי שתיארנו קודם,
המערכת שואפת תמיד לאיזון ולפשטות, ולכן מתוך הכאוס של פורים נבנים פתרונות
ותובנות שאפשר לאחר מכן להעביר למרחבים הפשוטים והמוכרים בחיים שלנו.
בתורה ע"ד בליקוטי מוהר"ן תניינא, מתאר
ר' נחמן מברסלב את שתי התנועות הללו:
אַחַר פּוּרִים קוֹרִין פָּרָשַׁת
פָּרָה, שֶׁהִיא הֲכָנָה לְפֶסַח. כִּי פָּרָשַׁת פָּרָה קוֹרִין, כְּדֵי
שֶׁיִּהְיוּ נִזְהָרִין לִטָּהֵר מִטֻּמְאַת מֵת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ טְהוֹרִין
לַעֲשֹוֹת הַפֶּסַח. וּבִתְחִלָּה הוּא בְּחִינַת פּוּר, כִּי פּוּרִים עַל שֵׁם
הַפֻּר (אֶסְתֵּר ט וְעַיֵּן בְּכַוָּנוֹת הָאַרִיזַ"ל בְּסוֹד הִפִּיל פּוּר
וּבְסוֹד פָּרָה אַדֻמָּה), וְאַחַר כָּךְ נַעֲשֶֹה פָּרָ"ה, כִּי גַּם
פּוּרִים הוּא בְּוַדַּאי הִלּוּךְ וְדֶרֶךְ לְפֶסַח. וְזֶהוּ בְּחִינַת (שִׁיר
הַשִּׁירִים ה): "שִֹפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר".
שִֹפְתוֹתָיו זֶה בְּחִינַת פֶּסַח פֶּה סָח (כַּמּוּבָא). שׁוֹשַׁנָּה הִיא
אֶסְתֵּר, (כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וּבְכִתְבֵי הָאֲרִיזַ"ל,
וְשׁוֹשַׁנָּה גִּימַטְרִיָּא אֶסְתֵּר). נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר זֶה בְּחִינַת
מָרְדֳּכַי מָר דְּרוֹר (חֻלִּין קלט:), לְשׁוֹן חֵרוּת, בְּחִינַת חֵרוּת שֶׁל
פֶּסַח. וְעַל כֵּן צֵרוּף שֶׁל פּוּרִים מְרֻמָּז בְּפֶסַח, בַּפָּסוּק (שְׁמוֹת
כ"ג): "שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד
חֹדֶשׁ הָאָבִיב, כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי
רֵיקָם". מִמִּצְרָיִם וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם רָאשֵׁי תֵבוֹת פּוּרִים,
כִּי פּוּרִים הוּא דֶּרֶךְ לְפֶסַח, שֶׁיִּהְיוּ יְכוֹלִים לִהְיוֹת נִזְהָרִין
מֵחָמֵץ: (וּפָסַק בְּאֶמְצַע הָעִנְיָן וְלֹא גִּלָּה יוֹתֵר):
כִּי בַּתְּחִלָּה הָיוּ כָּל הַהַתְחָלוֹת
מִפֶּסַח, וְעַל כֵּן כָּל הַמִּצְווֹת הֵם זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. וְעַכְשָׁיו,
(וְלֹא סִיֵּם):
בחלק הראשון מתאר ר' נחמן את המעבר מפורים לפסח:
הפור (גורל) הכאוטי מותמר לפרה האדומה שתפקידה לטהר את הטומאה ולהביא אותנו לחרות
של פסח. מצוות פרה עצמה היא מצווה כאוטית ושוברת סדר:
"תנינן כל העוסקין בפרה מטמאים
טומאת בגדים...היא עצמה מטהרת טמאים, אלא אמר הקב"ה חוקה חקקתי גזירה גזרתי,
ואי אתה רשאי לעבור על גזירתי, שנאמר: זאת חוקת התורה" (פסיקתא)
אלא שמתוך הכאוס הזה נולד חג הפסח – הפשוט
והברור.
אנחנו עוברים כאן תהליך שמוליך אותנו מהכאוטי
לפשוט. ולכן – כפי שר' נחמן אומר בתחילת הפסקה השניה – כל מערכת המצוות מיוסדת על
התנועה הפשוטה והידועה של פסח ויציאת מצרים, ותכליתה לסייע לאדם להתנהל במרחב
הפשוט והידוע, במערכת ההשגחה, השכר והעונש, הטוב והרע.
אבל במילה האחרונה של התורה - שר' נתן מנעמירוב,
עורך הספר, טורח להדגיש לנו שהיא תחילתו של משפט שלא נאמר בפירוש – ר' נחמן הופך
את הכל. עכשיו, כך הוא רומז, אנחנו חיים בכאוס, וכשנמצאים בכאוס, המערכת המסודרת
של סיבה ותוצאה, של ניסיון מצטבר, של הלכה פסוקה, של ליל הסדר - כבר לא מייצרת
מענה הולם.
עכשיו נדרש לייצר מענה אחר – מתוך החלטה, מתוך
עשיה, מתוך אינטואיציה, מתוך קפיצה.
17 שנים לפיגוע בעצמונה
את השיעור על התורה הזאת בר' נחמן שמעתי מהרב ביגמן ביום חמישי בלילה,
כ"ד באדר תשס"ב. כשיצאתי ממנו התבשרתי לראשונה על הפיגוע בעצמונה. מאוחר
יותר באותו לילה ולתוך הבוקר המסוייט גיליתי שאיבדתי ארבעה חברים באותו לילה. את
יום השישי הזה סיימתי ב-3 הלוויות רצופות.
כאוס.
המציאות כאוטית, עידן
ה-VUCA
כאן – במציאות הגיאו-אסטרטגית, הפוליטית, העסקית, הטכנולוגית וגם הרוחנית.
מאוד כואב לגלות שמרבית הכלים שרכשנו במרחבים
הפשוט, הניתן לידיעה והסבוך לא נותנים מענה לאתגרים שלנו. לרבנים לא יהיו תשובות,
גם לא לספרים.
אך זוהי הנקודה בה אנו יודעים שאין הדבר תלוי אלא בנו, ובפעולה שלנו. זהו מרחב של ספק ושל
פחד גדול, שכרוכים יד ביד עם אוטונומיה. המרחב הכאוטי ופורים יכולים להחזיר לנו את
יכולת הבחירה, את האמון בפעולה האינטואיטיבית של
האדם.
טמונה כאן סכנה גדולה, וגם פוטנציאל עצום.
ברוכים הבאים לכאוס.
