"וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ:" (בראשית ו, יב)
- חטא ההשחתה מתפרש בגמרא ובמדרש כעבודה זרה וכהפקרות מינית, המתפשטת אפילו אל החיות: "כי השחית כל בשר - אפילו בהמה חיה ועוף נזקקין לשאינן מינן." (רש"י לבראשית ו, יב)
- הדגשת הזוגיות וההצמדות למין המסוים (פרה לשור, אריה ללביאה) חוזרת בפרשת בראשית הן בבריאת העשב (בראשית א, יא-יב ורש"י שם), והן בבריאת האדם, המחפש ולא מוצא את בת זוגו בין החיות (בראשית ב, יט-כ). הציווי להיכנס אל התיבה הוא: אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ: (בראשית ו, יח) - איש ואשתו.
- מערכת יחסים זו, נתפסת כדרך הראויה, וכאשר: "השחית כל בשר את דרכו על הארץ" – אז הקב"ה משחית את הארץ: בולל את כל הדרכים במים, המאבדים הכל ומחזירים אותו לראשית: "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם:" (בראשית א,ב).
- [נח נשלח בחזרה אל הרחם – תיבה סגורה ומוגנת עם אוכל, הצפה במים עד הלידה]
- לא בכדי, הלשון הפותחת את מסכת קידושין במשנה היא: "הָאִשָּׁה נִקְנֵית בְּשָׁלשׁ דְּרָכִים, וְקוֹנָה אֶת עַצְמָהּ בִּשְׁתֵּי דְרָכִים". (יש שימוש במילה דרך/דרכים במשנה, אבל לא הרבה, והגמרא ממשיכה מהלך זה בדונה ב"דרך").
- יש דרכים מסוימות לעשות זאת, יש דרך מסוימת בה הקב"ה: "הנותן בים דרך" (ישעיה מג, טז), מנחה לפרוץ את האוקיינוס (וראו ליקוטי מוהר"ן תניינא פז).
- [בלשון חכמים: "ביאה כדרכה" הוא קיום יחסי מין בדרך המקובלת, ואילו "ביאה שלא כדרכה" היא קיומם בדרך אחרת. אמנם להלכה נפסק כי האישה מתקדשת גם בביאה שלא כדרכה, אולם מניסוח הדברים ברור מהי ההעדפה. ולספק ההומוסקסואלי אתייחס אולי בהזדמנות אחרת.]
- בעוד הגשם נתפס כמפרה ומרווה ומוליד – נוזל היורד מלמעלה למטה וחודר אל האדמה, "בעל" בכנענית – הרי שהמבול הוא השתוללות חסרת גבול של בעל עצבני על הבגידה בדרך.
- "בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ:" (בראשית ז, יא)
- המים בוקעים מלמטה (רמז למי התהום המאיימים תמיד להטביע את העולם – ראו רש"י על בראשית א, ו: "שיש הפרש בין מים העליונים לרקיע כמו בין הרקיע למים שעל הארץ. הא למדת שהם תלויים במאמרו של מלך", וכן סוכה נג.), ומומטרים מלמעלה, וכולם טובעים.
- כלומר – זה לא רק הגשם שיורד מלמעלה כדרכו של גשם. אם: "הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ:", אזי יבקעו מעיינותיה של אותה ארץ – מלמטה למעלה – ויציפו את העולם (על הארץ כפעילה וכמגיבה לעוונות הנעשים עליה ראו גם: ויקרא יח, כח, וכן ויקרא כו, מג).
- בקבלה ובחסידות נקשרו המים לחסד. זהו גם מבחנה של רבקה – האם תשאב מים ותעשה חסד עם עבד אברהם? (בראשית כד). גם המיניות היא חסד – מי היא זו ה"מעניקה מחסדיה"? הזונה! (אודה למי שיפנה אותי למקורו של הביטוי). ואכן, גם קשר מיני לא תקין מכונה בתורה "חסד": "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ וְהִיא תִרְאֶה אֶת עֶרְוָתוֹ חֶסֶד הוּא וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם עֶרְוַת אֲחֹתוֹ גִּלָּה עֲוֹנוֹ יִשָּׂא." (ויקרא כ, יז).
- כלומר – אם העולם חוטא בחסד מיני חסר גבולות ודרך, אזי עונשו יהיה בשטף חסדים לא מוגבל של מים שישטוף וישמיד את כל הדרכים.
- מידה כנגד מידה.
- סימן הנחמה יופיע בעזרתה של היונה (סמל הזוגיות – "אחת היא יונתי תמתי", שיר השירים ה, ב), וכאות לכריתת הברית תופיע הקשת – סמל הפריון (המונח ההלכתי לגבר כשיר מינית הוא: "יורה כחץ", וראו גם בראשית רבה צח, כ: "ותשב באיתן קשתו {על יוסף שלא חטא באשת פוטיפר}- אמר רבי שמואל בר נחמן: נמתחה הקשת וחזרה"), אלא שהפעם היא מופנית כלפי מעלה! (וראו פירוש הרמב"ן לבראשית ט, יב) – והאדם נקרא שוב לפרות ולרבות (ט, פס' א,ז), ולא להמעיט נפשות ברציחה (ט, ב-ו).
- מעשה בניו של נח (ט, יח-כט) מוכיח שהתיקון עדיין לא מושג – חם מסרב את אביו או שוכב עימו (סנהדרין ע.) – כלומר או שפוגע בזרע של אביו או שמנסה להביא זרע נוסף שלא בדרך הנכונה. אולם עפ"י הבטחת ה' – הפעם העולם לא מושמד, הפעם יש עדיין דרך לתיקון.
- והמסע אל הדרך מתחיל.
