יום ראשון, 10 במרץ 2019

מה זה בכלל תפילה?



יש המון הגדרות לתפילה – בקשה, שבח, משפט – אבל אני רוצה להתייחס לרובד שונה ויותר טכני.
בשפה של היום, תפילה היא כינוי לכל מה שנמצא מ'מודה אני' ועד 'עלינו לשבח'. 35 דקות ביום חול, שעתיים בשבת. וכן על זו הדרך גם המנחה וערבית.
בשפת חז"ל ובהלכה הפסוקה, תפילה היא מה שקרוי אצלנו תפילת עמידה או תפילת שמונה עשרה. כל יתר חלקי התפילה הם למעשה הכנה לתפילה, או יציאה מסודרת ממנה.
מאחר ואין עומדין לתפילה אלא מתוך כובד ראש/שמחה של מצווה, יש צורך להתכונן לאותה תחושה ואת זה אנו מבצעים באמצעות השבח של פסוקי דזימרא, וקבלת עול מלכות שמיים שבקריאת שמע.
היוצא מכך הוא לטעמי הבנה והדרכה פשוטה: אם חלקי התפילה הקיימים אינם משרתים את המטרה של הגעה לתפילה מתוך הכנה לתפילה, אז אין טעם להגיד אותם – לא לילד בכיתה א' או ה', ולא לגבר בן 30 בשבת בבוקר.
כמובן כמובן שיש ערך גדול להגיד אותם וכסדרם: לצורך יצירת הרגל, שמירה על המסורת וכו', אולם למי שמתקשה בכך אני מציע מספר אפשרויות:
א.      להגיד את המינימום ההלכתי – ברכות השחר, ברוך שאמר, אשרי, הללו את ה' מן השמים, ישתבח, פרשיות קריאת שמע – ואז את התפילה עצמה
ב.      במקביל/במקום – לעשות הכנה מותאמת לתפילה: לשהות בשקט, לשיר פסוק אהוב, לנגן ניגון, לחשוב על מה ברצוננו להתפלל היום – ומתוך כך להיכנס לתפילה מכוונת.

זאת תפילה.

יום שני, 4 במרץ 2019

כתר על הראש



ברכות השחר הן קצת כמו לשלוח ילד לגן:
אנו מברכים את ה' על כך שהוא עורר אותנו, פקח לנו את העיניים, מתח את אברינו, הקים אותנו מהמיטה, הלביש אותנו, נעל את נעלינו ושלח אותנו החוצה אל העולם.
אחת הברכות שאנו מברכים היא: 'עוטר ישראל בתפארה'.
התפארה היא פאר, כבוד, עטרה, כתר מלכות, היא הציץ של הכהן הגדול.
התפארה מחליפה את האפר, את גילוי הראש והשיער המבולגן של הלילה.
התפארה היא התפילין (ומנהג הרא"ש לברך את הברכה לאחר הנחת התפילין, ואחרים נוהגים למשמש בתפילין של ראש בברכה זאת) ואולי אולי: היא קליעת הצמות והתסרוקת (תשאלו את שמשון).
היא ייחודית לנו: 'עוטר ישראל בתפארה', מחברת אותנו מעלה, בטרם נצא אל עמל היום.
ברוך אתה ה' שנותן לנו כתר על הראש.