רשמים מהילולת הבבא-סאלי תשע"ב

היום (ד' שבט) מתקיימת לה ההילולה של סידנא (אדוננו) בבא סאלי.
כבר מהבוקר התמלאה רחבת הקבר בשוק האופייני - אוכל, בגדים, תמונות צדיקים, מים קדושים, מטפחות ונרות נשמה.
וקבצנים.
בצהריים קפצתי לשם.

רשמים:
א. יש משהו מושך בצדיק. מעין כוח שגורם לך להתקרב אליו, לבקש, לחשוב על הדברים החשובים יותר ולא על אלו החשובים פחות. משהו גורם לך להתפלל (לפני כמה חודשים באה לבקר אותנו חברה "חילונית" למהדרין, מבטן ומלידה. נכנסנו לעיר בכניסה הקרובה לקבר, הראיתי לה את המקום, צחקתי שזה סגולה לשידוך. היא ביקשה להיכנס, התפללה ויצאה.).
ב. בתחום תמונות הצדיקים נצפו שני חידושים:
     1. תמונות צדיקים בתלת-מימד! (בקרוב גם ב-HD).
     2. תמונה של הרב מרדכי אליהו יושב ליד הרב קוק.
(יש משהו מאוד מובן בצורך בתמונה. "והיו עיניך רואות את מוריך" במובן הפשוט שזה מוחשי. וכל מי שנתקל בעיניים של הרבי מלובביץ' מציצות עליו מהתמונה לא ישכח זאת. ועדיין קשה שלא לחשוב על "לא תעשה לך פסל וכל תמונה". בטח ובטח כשעבודת הצדיקים גובלת במשהו אחר.)
ג. נמשכת מגמת ההסתפרדות החסידית - התאמה של תכנים חסידיים לתרבות המזרחית (כמו בנושא התפילה) והפעם דיסק משירי: "סידנא רבי נחמן"!!!.

וקצת יותר ברצינות - מצ"ב דברים שכתבתי על ההילולה לפני שלוש שנים (בעריכה קטנטנה והערה בסיום):

1.       לא רחוק מביתנו, נמצא מתחם קברו של הבבא סאלי, שהיום הוא יום ההילולא שלו.

2.      (ולמעשה זהו יום חגה של נתיבות. פעם בשנה הצדיק הופך את הפריפריה למרכז. ולמעשה - מהו צדיק אם לא זה שהופך אותך מפריפריה דחויה למרכז העולם?) .

3.       "צדיקים במיתתם קרויים חיים" (ברכות י"ח).

4.       בכל שנה מגיעים להילולא עשרות אלפי אנשים. הערב עוד הצלחתי, במחיר כמה דחיפות, להגיע אל הקבר עצמו. מחר בבוקר זאת כבר תהיה משימה קשה הרבה יותר.

5.       הבבא סאלי היה צדיק – סיגף עצמו, חי בצניעות, למד בשקידה, עשה מופתים.

6.       הוא גר בדירת 3 חדרים בבלוק הנמצא כ-ק"מ ממתחם הקבר, וכמה מאות מטרים מהמוסדות המפוארים ומהוילה בה גרים בני משפחתו.

7.       האם ניתן למנוע את המעבר מצדיק צנוע לתעשיית צדיקות בע"מ? החסידות לא הצליחה. המהפכות הגדולות לא הצליחו.

8.       "מהפכה מעולם לא השיגה את החלום הזה. החזון אמנם מתגשם ברגע ההתקוממות – אך ברגע ש"המהפכה" מנצחת והמדינה חוזרת, החלום והאידיאל כבר הוסגרו." ("TAZ – אזור אוטונומי ארעי" חכים ביי, רסלינג, 2003, עמ' 23)

9.       ההילולא היא פסטיבל, ופסטיבל הוא התקוממות – יציאה מסדר החיים הרגיל: " בדומה לפסטיבלים, התקוממויות אינן יכולות להתרחש כל יום – אחרת הן לא היו "בלתי רגילות". אך רגעים אינטנסיביים כאלה מעניקים צורה ומשמעות לחיים בכללותם..." (שם, עמ' 22)

10.   אז מה כולל הפסטיבל? דוכני אוכל [בשר לסוגיו, עוגיות, חלוה, פול, שערות סבתא], דוכני קמיעות, מוצרי ר' נחמן [ספרים, דיסקים, סטיקרים], בגדים, התרמות לנזקקים/ישיבות/ כתיבת ספרי תורה, כלי בית, עוד מוצרי ר' נחמן, תבלינים, עוד ר' נחמן וגם דוכן ענק של ש"ס, במיקום הכי אסטרטגי במתחם.

11.   נראה שהיום כל הילולה של צדיק הופכת להילולה של הצדיק – רבינו, ר' נחמן.

12.   תלמיד אחד כתב פעם שחזר לרב שג"ר זצ"ל מאומאן, וסיפר לו על חוויותיו ועל הרגשותיו ועל רצונו להדבק בצדיק.

13.   "אני רוצה שתהיה הצדיק שלי", אמר התלמיד לרב שג"ר.

14.   בתוך מתחם הקבר ניסו כל האנשים להגיע אל הקבר עצמו, לשלוח יד, לגעת בו.

15.   מילמולי הבקשות – לזיווג, לבריאות, לפרנסה, נשמעים מכל עבר, גם מכל פומיות הפלאפונים הנפתחות מכל עבר.

16.   אבל יותר מכל נראות הידיים הנשלחות אל הקבר ומבקשות לגעת, להרגיש, לחוש.

17.   אז מהו בעצם הצדיק?

18.   "צדיק יסוד עולם" (משלי י', כ"ה).

19.   ספירת "יסוד"  - "התקשרות המשפיע במקבל. היכולת לקחת את כל מה שמעליו ולצמצם ולהשפיע את הדברים לתוך מקום מסויים. מיקוד, מוכוונות. כוח של התקשרות. היסוד הוא סוף המשפך שמנסה להתחבר למקבל מסוים." (ד"ר ברוך כהנא, מתוך הקורס "פסיכולוגיה וחסידות").

20.   הצדיק הוא האדם המצליח להתקרב יותר לקב"ה, ואנו, האנשים הפשוטים, מנסים להתחבר דרכו – ללמוד ממנו, לבקש ממנו שיפעל עבורנו בחלונות הגבוהים.

21.   " ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות" (שמות כ', י"ט)

22.   [מתי זה כבר הופך לעבודה זרה? כשעובדים את הצדיק במקום לעבוד את הקב"ה. והמבין יבין.]

23.    "צדיק אמיתי איננו מדגיש את נוכחותו ומקומו כלפי הסובבים אותו, אלא הוא רואה ומכיר בערכו של הזולת. משנתו אמנם מבשרת על גאולה, אבל הוא עצמו, מבחינתו, איננו אלא כלי לגילויה." ("סוד הדעת" נתנאל לדרברג, הערה 157).

24. דוגמא: "הקב"ה לעולם לא יעזבנו. אבל גם אנחנו לא נעזוב אותו, ולא את הרב שג"ר שמעיר לנו את נוכחות ה' יתברך בליבנו" (הרב דרייפוס על הרב שג"ר, "רעים האהובים – דרשות חתונה", עמ' 20).

25. כשהייתי קטן התביישתי מאנשים. אני זוכר את עצמי מגיע לביתה של דודתי ומרגיש לא נוח להיכנס – "אבא, היכנס אתה קודם".

26.   הצדיק הוא אבא, ואמא.

27.   אנא חבק אותי, תן לי כוח, היכנס אתה לפני קודם, אני מתבייש, מפחד, מרגיש לא במקום, אנא עזור לי, תגיד עלי דברים טובים.

28.   ר' נחמן הבטיח לחסידים שלו שהוא יגיע עבורם עד לגיהנום וימשוך אותם משם בפאות ראשם.

29.   פעם, כשהייתי ברסלבר, גידלתי פאות ארוכות.

30.   "ויהי המה הלכים הלוך ודבר והנה רכב אש וסוסי אש ויפרדו בין שניהם ויעל אליהו בסערה השמים; ואלישע ראה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ולא ראהו עוד ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים" (מלכים ב', י"ב, יא-יב).

31.   אל תעזוב אותנו אבא.

32.   ובעולם בו הקב"ה נסתר כל כך, הצדיק הוא סוג של גילוי.

33.   ראיתי פעם עיניים של צדיק מקרוב.

34.   אבל אסור לשכוח - לצדיק אין פריבילגיות אמיתיות בפני הקב"ה. אם אתה מספיק כנה, אתה יכול לעמוד לפני הקב"ה בעצמך בכל מצב: "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראהו באמת" (תהלים קמה, יח). הצדיק עשוי להקל על ההתקשרות. אבל אתה עדיין חייב לקחת את השפופרת ליד אחרי שהוא יגיד "הלו".

35.   [ופה שוב טמונה הסכנה. עבודה זרה היא הפיכת האמצעי למטרה].

36.   סימן היכר לצדיק – אדם שלא חושב שהוא צדיק. שלא באמת מבין למה כולם באים אליו.

37.   אומרים שהבבא סאלי היה כזה.

38.   מי שבורח מהכבוד, הכבוד רודף אחריו.

39.   ואולי הכבוד הגדול אותו מעניקים לבבא סאלי היום, ותמונותיו המפוזרות במאות אלפי בתים בארץ, הם העדים הגדולים ביותר לצניעות שנהג בחייו.

40.   ומה ענה הרב שג"ר זצ"ל לתלמיד שביקש ממנו שיהיה הצדיק שלו?: "כל אחד צריך להיות הצדיק של עצמו".

41.   כל אחד צריך להיות הצדיק של עצמו.

42. (והיום - ד' בשבט תשע"ב - אנסח זאת אחרת: כל אחד צריך צדיקים.)

פרופ' אילן גור זאב ז"ל והמאבק באין

היום בבוקר נפטר פרופ' אילן גור-זאב - איש חינוך, הוגה ולוחם אמיץ באנטישמיות ובפוסט-מודרניזם.

שמעתי אותו פעם אחת לפני כמה שנים, בהרצאה ביום עיון במכללת חמדת הדרום כאן בנתיבות, כך אמר אז:

"לחינוך הציוני היה יעוד של כיבוש התודעה והארץ.  החינוך הזה הצליח ולכן זה נורא.

הרסנו את הגלותיות מתוך בחירה, ויצרנו חינוך מנרמל שהצליח ליצור כאן בית, שהוא כלא לתודעה חופשית, לדחף של חירות, לאחריות להתנגד לאי-צדק. החינוך יצר את הבסיס לכלכלה קפיטליסטית, לקידמה מדעית, אקדמית, ולחברה דמוקרטית ליברלית ציונית.

ההצלחה הזאת בעייתית לתפיסתי ביחס ליהדות וביחס להומניזם. ועם הסתירות הפנימיות בה היה בה פוטנציאל לחשיבה יהודית חדשה.

אבל השגשוג יצר דרך תרבותית לתועלתנות, כיבוש, בעלות, אינסטרומנטליזציה.

אין שום בסיס להכרעה לגבי הטוב הכללי, אין הסכמה אפילו למסגרת שממנה ניתן להכריע מהו הטוב הכללי.

זו מסגרת שבה במדינה יש פערים חברתיים הגדלים ביותר בעולם וכו' וכו'.

אין יכולת אמיתית לדבר על אנחנו.

יש פה עוצמות חינוכיות אחרות עם הרבה עוצמות (קניון, סייברספייס) שאין בה מרכז, ואין קונטקסט מרכזי שמארגן אותו מלבד כוחות השוק.

כל הזירות החינוכיות האחרות חיות על פי כוחות השוק.

השאלה שעומדת על הפרק היא האם בתוך המציאות הזאת של ישראל שאיננה מאפשרת ערכים שיבטיחו את עצם הקיום, יש עדיין זמן ומרחב לחינוך אחר? 

אם יש אשכול ערכים אחד שמונחל – זה תנאי לקיום ישראלי במקום הזה.

החברה הישראלית לא מסוגלת לעשות דבר כזה (אין חוקה למדינה).

יש חינוך ערכי בישראל – לא להיות פראייר!!

כציבור אנו מתפוררים לפרטים המונחים רק על ידי כוחות השוק.

חובה עלינו לעשות את הטוב ולהיות מחנכים כל אחד במקומו, בין אם נצליח ובין אם לאו.

תנאי האפשרות לקיום חינוך יהודי-ליברלי-דמוקרטי מורעים וקטנים מרגע לרגע.

הקורבנות הגדולים של השיטה הם התומכים הגדולים ביותר בשיטה – מצביעי "קדימה" תעבת ההפרטה, נמצאים בפריפריה שהכי נפגעת מההפרטה.

צריך יחידים טובים וחתרניים בכל מקום שיעשו מהפכות קטנות בתוך המערכת הבעייתית."

אתמול הוא בא להיפרד מעמיתיו ומתלמידיו באוניברסיטה, לאחר שחלה במחלת חשוכת מרפא. את דבריו האחרונים מומלץ לקרוא כאן.

בדבריו הוא נוגע גם ביחס שבין האין ליש, בין הרצון להיטמע באינסוף - על שלל צורותיו, ובין המאבק לייחודיות:

"היש הוא המפגש עם הנפלאוּת.

הולדתו של היש באהבה

 ותכלית הקיום הוא באהבה עם התשוקה לשוב אל האין.

ביטויי אין ספור לה: מהתאבדות ועד הקונצנזוס.

היחדנס הזה,

השיבה לרחם,

האתנוצנריזם,

אחדות השורה,

לא שבכל סיטואציה אחדות אינה ראויה.

היא חשובה מאין כמותה ובה צריך להנכיח את האהבה אבל באופן שמשגיב,

שמאפשר לנו להשתבח תוך כדי ביקורת על מה שהיינו,

שהננו."

יהי זכרו ברוך