"וַיְצַו ה' אֱלֹקים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל: וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְך מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת:" (בראשית ב, טז-יז)
- הדעת מסמלת שני דברים הפוכים:
- מן העבר האחד הדעת היא ההפרדה – עץ החיים נקרא "עץ החיים", עץ הדעת הוא לא סתם "עץ הדעת", הוא: "עץ הדעת טוב ורע".
- "אם אין דיעה הבדלה מנין?" (ירושלמי ברכות דף לט:)
- כלומר הדעת היא יכולת ההבחנה, ההפרדה, המודעות.
- אבל מן העבר השני הדעת היא החיבור: "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן:" (בראשית ד, א).
- הזיווג, החיבור השלם ביותר בין איש לאישה, נקרא ידיעה.
- אבל גם הוא אפשרי רק אם יש שני דברים נפרדים ומובדלים.
- ומהי הידיעה אם לא הפיכת דבר חיצוני לאדם לפנימי לו?
- קודם זה היה מושג מופשט ומרחף. עכשיו אני מבין אותו, אני יכול להשתמש בו, עכשיו הוא אצלי.
- ושיא הדברים: "אילו ידעתיו - הייתיו".
- כלומר: אם הייתי יודע את הדבר, הייתי אני הדבר עצמו.
- ברגע שהאדם אוכל מעץ הדעת הוא מקבל את המודעות העצמית: "וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם" (בראשית ג, ז. בסוף הפרק הקודם סופר כי הם היו ערומים: "ולא יתבוששו").
- כשאתה מסתכל מבחוץ אתה מגלה דברים חדשים. לא תמיד נעימים.
- אבל אתה יכול לגלות דברים.
- כשאתה סתם "חי", בעץ החיים - אין מודעות, אין את הראיה החיצונית.
- יש חיים פשוטים, בלי מודעות, חיים בהם טעם העץ הוא טעם הפרי, בהם אין הפרדה בין הדרך לבין התכלית, חיים של תמימות, חיים בלי מילים, בלי הבחנות, ממש גן עדן.
- עץ החיים הוא שתיקה.
- אבל, הדרך לעץ החיים עוברת היום דרך הדעת.
- הדרך לאינסוף עוברת דרך הצמצום.
- הדרך לשתיקה רצופה במילים.
- .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה