יום רביעי, 1 בנובמבר 2017

רוצה לקבל ברכה?



ברכת הכהנים מגיעה אחרי כל הברכות של תפילת העמידה. רגע לפני שאנו אוספים את כל הברכות אל ברכת השלום – שהוא 'כלי מחזיק ברכה' (משנה עוקצים ג יב), אנו מבקשים לקבל עוד ברכה, וגם עוד שלום.
בכדי להעניק את הברכה הזאת, נדרשים הכהנים לבטל את עצמם, ולהפוך לצינור להענקת הברכה, שכן הם אינם מקור הברכה, אלא רק שליחים: "וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲברכם" (במדבר ו כז). על כן הם חולצים את נעליהם, ומכסים את פניהם בטלית – ובכך מאבדים את סממני זהותם הייחודית. הכהן נדרש לכסות את פניו, כדי שה' יאיר את פניו וישא אותם אל המתברך.
הכהנים פורסים את ידיהם, פורשים אצבעותיהם כך שנוצרים חמישה מרווחים ('ה' אווירים') ואז ה': "מציץ מן החרכים" (שיר השירים ב ט) – מציץ בין חמשת הפתחים הללו (ה' חרכים) ומברך אותנו בשמירה, חן, הארת פנים, נשיאת פנים וכמובן – בשלום.
התנועה הזאת של הכהן – נשיאת הכפים המכוסות בטלית מעלה – יוצרת מקום, יוצרת מרווח, יוצרת סכך: 'ושכותי כפי עליך' (שמות לד כט), ואנו נקראים להיכנס לתוך אותה סוכת שלום, לתוך אותו ענן כבוד. לנכוח בתוך הברכה, להרגיש מוגנים, עטופים, מלאים, מוחזקים, בטרם תסתיים התפילה ונשוב אל העולם.
בברכת כהנים כפי פרושות קדימה ופניהן מופנה מעלה. אני רוצה לקבל את הברכה הזאת, לקלוט אותה, לתפוס אותה.
הכהן מברך אותי בשלום - בכלי ובמרחב שיכול להכיל את כל הטוב שהיה בתפילה, ואני רוצה ליצור מולו את אותו כלי, להיות מוכן לקבל אותו.
ואז:
יברכך ויאר וישם לך שלום.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה